אני עוצרת לרגע את היום הזהת מתנתקת מכל עבודה אפשרית או מכל שיחה שממתינה לי פה בקצה השני של הגלובוס וכל זה זה תודות לעובדה שיש 0 מעלות בחוץ, העלים על האדמה קפואים ולבנים ובנוסף אני אחרי כמעט שמונה שעות שינה ויום ממש מוצלח..
אז המון זמן עבר המון. הייתי בארץ, חזרתי, התנסתי, טעמתי, שנאתי, כעסתי, בכיתי ואחרי התקופה האחרונה אני יכולה להגיד שבייחוד צחקתי ונהנתי הרבה.
החודש האחרון לפני שחזרתי לארץ היה מטורף. לא ציפיתי לשינוי כזה. בסופו של דבר בגלל שעכשיו אני מרגישה במקום שונה לחלוטין והרבה יותר טובת אני יכולה להגיד שהחודשיים כמעט וחצי הראשונים היו קשים-קשים מאוד. לפעמים היו רגעים של תהיות של למה לא להשאר בשגרה בארץ שבה לא צריך לדאוג משום דבר כי בסופו של יומו תמיד חוזרים לבית, למקום הבטוח לאותה מיטה אנשים ופשוט שגרה. אבל אז דמיינתי את זה. דמיינתי אותי חוזרת מבצפר נשכבת על הספה מתחילה לראות טלוויזיה, חושבת על כל המתמטיקה שיש לי לעשות על החדר כושר שאני צריכה ללכת בעוד כמה דקות על כמה שאין לי כוחועל זה שאני פשוט צריכה משהו לצפות לו. ופה.. זה קורה כל יום ותמיד יש משהו לצפות לו, משהו חדש ומעניין שבארץ בחיים לא הייתי מסוגלת לעשות. כשחזרתי לישראל לחופשת כריסמס/חורף הבנתי עד כמה קשה לי להתמודד עם שגרה או אפילו תמיכה. קלטתי שאני מאוד עצמאית ויותר מזה שאני אוהבת להיות עצמאית. בין אם זה להחליט בעצמי מתי להתעורר מה לאכול עם מי לצאת והכל פשוט, כך שהיה לי מעט בעייתי להתמודד עם יותר מדי חום חיבה ואהבה מכל הסביבה. ונכון אולי זה נשמע מעט רע כי מי לא היה רוצה להיות אהוב אבל זה פשוט שהתרגלתי להיות בסביבה של נוער ולהיות מוקפת בהחלטות שאני בוחרת בלי יותר מדי הסברים. אני חושבת שכל החברים הקרובים שלי פה שמעו אותי אומרת את זה להם לפחות פעם אחת- אני לא בן אדן ספונטני וכל ההחלטות שלי מתוכננות מראש אבל פה אני מנסה ללמוד לא להיות ככה תמיד. לנסות פשוט להיות לחיות ולזרום. אין שום דבר רע בלקבל החלטה על המקום ולפעמים פשוט צריך לחיות את הרגע. אני לא ממש יודעת לאן אני מושכת את הפוסט הזה אבל גם עכשיו בזמן שכתבתי עד כהואני בספרייה קרו הרבה דברים שאני פשוט לא אפרט אבל זה העניין כי פשוט תמיד קורה משהו וזה הזמן שעכשיו אני מתחילה באמת להנות מהחוויה, ולמרות זאת עדיין יש ואני יודעת שגם תמיד יהיו כל מיני לחצים וכו.
כבר התחלנו את השליש האחרון של ינואר ובמרץ אני נוסעת גם לפרוג'קט וויק בצפון ויילס עם קבוצה פשוט מדהימה ושבועיים אחר כך אני טסה לבוסניה לכנס אמיואן שאמור להיות מטורף ואני מקווה לפגוש הרבה אנשים וגם להנות.
אני חושבת שאני אעצוק עכשיו ואסיים עם זה שבדיוק לפני שבוע נסגרה ההרשמה של המיונים לשנה החדשה ליודבליוסי והזוי כבר שנה עברה מאז שאני הייתי במקום של לשלוח את הטפסים ולבדוק את המייל כל יום מאה פעמים.
שיהיה חורף קר מושלג והמשך חוויה מהנה גם לי :)
נשיקות ומתגעגת המון למרות שעברו להם רק שבועיים
יונית
אז המון זמן עבר המון. הייתי בארץ, חזרתי, התנסתי, טעמתי, שנאתי, כעסתי, בכיתי ואחרי התקופה האחרונה אני יכולה להגיד שבייחוד צחקתי ונהנתי הרבה.
החודש האחרון לפני שחזרתי לארץ היה מטורף. לא ציפיתי לשינוי כזה. בסופו של דבר בגלל שעכשיו אני מרגישה במקום שונה לחלוטין והרבה יותר טובת אני יכולה להגיד שהחודשיים כמעט וחצי הראשונים היו קשים-קשים מאוד. לפעמים היו רגעים של תהיות של למה לא להשאר בשגרה בארץ שבה לא צריך לדאוג משום דבר כי בסופו של יומו תמיד חוזרים לבית, למקום הבטוח לאותה מיטה אנשים ופשוט שגרה. אבל אז דמיינתי את זה. דמיינתי אותי חוזרת מבצפר נשכבת על הספה מתחילה לראות טלוויזיה, חושבת על כל המתמטיקה שיש לי לעשות על החדר כושר שאני צריכה ללכת בעוד כמה דקות על כמה שאין לי כוחועל זה שאני פשוט צריכה משהו לצפות לו. ופה.. זה קורה כל יום ותמיד יש משהו לצפות לו, משהו חדש ומעניין שבארץ בחיים לא הייתי מסוגלת לעשות. כשחזרתי לישראל לחופשת כריסמס/חורף הבנתי עד כמה קשה לי להתמודד עם שגרה או אפילו תמיכה. קלטתי שאני מאוד עצמאית ויותר מזה שאני אוהבת להיות עצמאית. בין אם זה להחליט בעצמי מתי להתעורר מה לאכול עם מי לצאת והכל פשוט, כך שהיה לי מעט בעייתי להתמודד עם יותר מדי חום חיבה ואהבה מכל הסביבה. ונכון אולי זה נשמע מעט רע כי מי לא היה רוצה להיות אהוב אבל זה פשוט שהתרגלתי להיות בסביבה של נוער ולהיות מוקפת בהחלטות שאני בוחרת בלי יותר מדי הסברים. אני חושבת שכל החברים הקרובים שלי פה שמעו אותי אומרת את זה להם לפחות פעם אחת- אני לא בן אדן ספונטני וכל ההחלטות שלי מתוכננות מראש אבל פה אני מנסה ללמוד לא להיות ככה תמיד. לנסות פשוט להיות לחיות ולזרום. אין שום דבר רע בלקבל החלטה על המקום ולפעמים פשוט צריך לחיות את הרגע. אני לא ממש יודעת לאן אני מושכת את הפוסט הזה אבל גם עכשיו בזמן שכתבתי עד כהואני בספרייה קרו הרבה דברים שאני פשוט לא אפרט אבל זה העניין כי פשוט תמיד קורה משהו וזה הזמן שעכשיו אני מתחילה באמת להנות מהחוויה, ולמרות זאת עדיין יש ואני יודעת שגם תמיד יהיו כל מיני לחצים וכו.
כבר התחלנו את השליש האחרון של ינואר ובמרץ אני נוסעת גם לפרוג'קט וויק בצפון ויילס עם קבוצה פשוט מדהימה ושבועיים אחר כך אני טסה לבוסניה לכנס אמיואן שאמור להיות מטורף ואני מקווה לפגוש הרבה אנשים וגם להנות.
אני חושבת שאני אעצוק עכשיו ואסיים עם זה שבדיוק לפני שבוע נסגרה ההרשמה של המיונים לשנה החדשה ליודבליוסי והזוי כבר שנה עברה מאז שאני הייתי במקום של לשלוח את הטפסים ולבדוק את המייל כל יום מאה פעמים.
שיהיה חורף קר מושלג והמשך חוויה מהנה גם לי :)
נשיקות ומתגעגת המון למרות שעברו להם רק שבועיים
יונית
