יום שבת, 3 בספטמבר 2016

יש עוד למה לצפות

השעה פה כבר תהיה חצות בעוד כמה דקות, ואני יושבת פה בחדר השקט כי הבטחתי לעצמי שהיום אני מעדכנת את הבלוג לא משנה מה. אז בעוד יומיים אני אציין שבועיים בקולג'. מצד אחד אני לא יכולה להאמין שאני לא בבית כבר כל כך הרבה זמן ומצד שני שום דבר עוד לא באמת התחיל בעצם ואני אפילו לא יכולה לומר שאני בתחילת הדרך.
הטיסה וההגעה לקולג' היו טובות משציפיתי. אמנם פספסנו את האוטבוס בדקה ונאצלנו לחכות שלוש שעות בשדה אבל זה לגמרי עבר במהירות וזכיתי להכיר את הסקנדייר הכי מדהימה ואהובה עליי עד כה-מריה סופיה (איטליה) שבמקום מסוים אני יכולה לתאר אותה כמי שתפסה את מקום האם פה בשבילי. איך שירדתי מהאוטובוס כולם קפצו עליי ואפילו לא נתנו לי לקחת את המזוודות. הובלתי לבית וישר התחלנו במשחקי היכרות (תמימים זה הדבר האחרון שאני יכולה להגיד לגביהם). השותפות שלי לחדר הן מאינדונזיה, איטליה ובריטניה. אני בוודאות יכולה להגיד שלא נהיה חברות מעולות אבל אני מקווה שלפחות נסתדר. בקולג' שלי יש שבעה בתים:סאנלי,טייס,פי-קיי,וויטקר,פאוויס,מורגאנג ואחרון חביב בו אני מתגוררת-גווינד. השנה השנייה שלי בבית הם לגמרי אנשים שאני יכולה לתאר כשונים ומיוחדים ואני מניחה שזו הסיבה שאני נורא מרוצה בינתיים. אז אפשר לומר שהיום-יום וחצי הראשונים עברו די בקלילות וללא בכי(מה שלא היה בצפי)! אחרי שני לילות בלבד, נסענו חצי מהתלמידים החדשים בליווי כמה סקנדיירז למחנה בעיר הכי קטנה בווילס שנמצאת במרחק של כמעט שלוש שעות נסיעה אבל מרגישה כמו 10 שעות. המחנה ערך ארבעה ימים ובמהלכם חולקנו לקבוצות ועשינו פעמיים ביום פעילות שונה (גלישה, קנו,הליכה,coastiring ועוד). מלבד זה היו עוד דברים שקרו במהלך המחנה שאני מניחה שהם לא כל כך רלוונטים לפואנטה שהיא שהמחנה לא זכור לי כחוויה מהנה במיוחד. אמנם אני כותבת בלוג ציבורי ומניהח שלדבר על דברים כאלו יהיה מעט מביך במידה ואנשים יקראו את זה אבל הכתיבה פה מקלה עליי במקום מסוים וזה כן אחד מהדברים שאני מרגישה טבעי ונוח לעשות. ובכל אופן, במחנה שתיארתי מקודם מצאתי את עצמי במקום שאני לא אוהבת והוא בעצם מחוץ לאיזור הנוחות שלי. אם האנגלית שלי בסביבה הביתית/עירונית/ארצית הייתה נחשבת לטובה ביותר אז דווקא המחנה פוצץ את הבועה שבה חייתי.
לגמרי לא פשוט להשתלב בשיחה או לבקש לחזור על מה שאומרים רק כי את היחידה שבעצם מתקשה. יותר מזה, הרגשתי שהכל אולי היה פשוט יותר מדי. בסופו של דבר אני רק בת 15 ופתאום אני משנה באופן טוטלי אז החיים שלי, בין אם זה את השפה הטבעית, סביבת החברים והמשפחה התומכת ועד לשינוי שעות אכילה ומקלחות ושירותים משותפים עם עוד כמעט 50 איש. ההרגשה בחזור מהמחנה הייתה למען האמת בין הנוראיות שהיו לי אי פעם. למרות שכולם מנסים לומר לך לפני שההתחלה הכי תמיד קשה וכולם עוברים אותה, קצת קשה להאמין. כבר עכשיו אני רוצה להבהיר שהמצב לגמרי השתפר. יש לי את הבסיס שכולל חברות קרובות מאוד ומעבר לכך אני מרגישה שבכל יומיים שלושה שעוברים אני זוכה להתקרב לעוד מישהו ורוכשת לי מעגל חברים רחב . אחרי שהמחנה תם לו המשיכה לה סדרת הרצאות והכנות לקראת פתחית השנה ובינתיים אני בחרתי את המקצועות שלי לשנתיים הקרובות במסגרת הIB שאני מקווה לשרוד. במסגרת הלימודית הזאת צריך לבחור שלושה מקצועות ברמה גבוהה ושלושה ברמה סטנדרטית. המקצועות שלי ברמה גבוהה (HL) הם מתמטיקה, פיסיקה ופוליטיקה גלובלית, וברמה אחת מתחת (SL) אנגלית-lang&lit וספרדית וערבית למתחילים. כשהגעתי לצוות המקצועי עם הבחירות האלה הם הסתכלו עליי במבט מוזר ולא צפוי וניסו לשכנע אותי לשנות את הבחירות אם אני רוצה לשרוד. אבל נשארתי עם זה כי הלימודים פה ובאופן כללי תמיד מביאים לי סיפוק. אני מנסה לקרוא את הבלוג ומגלה כמה דברים נוספים קרו שלא הכנסתי או כתבתי אבל אני מניחה שזה בלתי אפשרי. הלימודים התחילו בשישי האחרון (2.9) אבל נמשכו רק יום אחד כי פה אני לא לומדת בשבת ובראשון. כולם התלבשו פה בצורה כל כך רשמית ללימודים וזה גרם לי להבין עד כמה המנטליות והתרבות שונה מזו שבארץ. עם זאת גם אני קמתי מוקדם יותר וטרחתי ללבוש את מיטב בגדי לקראת פתיחת השנה. אני לא אשקר ואומר שבדיוק כמו שתיארו מתארים ועוד ימשיכו לתאר, החוויה פה בUWC היא לגמרי כמו רכבת הרים. מצב הרוח משתנה פה בין רגע. אני יכולה להיות מאושרת ולחשוב לעצמי שאני כל כך ברת מזל שנבחרתי ללמוד פה אבל יש גם רגעים שאני מדוכאת ושואלת את עצמי למה הגעתי והאם לא היה פשוט יותר להשאר בבית?
עוד אין לי תשובה או פתרון למה שקורה פה אבל אני ממש מקווה ומאמינה שדברים פה עוד ישתנו ושבטוח בעוד כמה רגעים ספורים אני כבר אמצא את עצמי עמוק באמצע השנה עסוקה בלימודים, בפעילויות חברתיות ופשוט חיה את השגרה כבר.
שנה טובה ומוצלחת לכולם ובתקווה גם לי!!

 געגעוים רבים ממדינת הוולשים,
יונית
פינת המיניונים שלי שמכבבת כבר פה!!

יום ראשון ללימודים

מיום מושלם בקארדיף עם האני (נורבגיה/ויילס) ןסילייה (הולנד)

מעבירים את הסופש עם מיגל (ספרד/אל סלבדור)

סקייפ עם מאיוש האחת והיחידה

דקות ספורות לפני הפרידה הקשה